עולם הרגשות הוא עולם מורכב ולרבים מאיתנו, בלתי מוכר.
במציאות החיים התובענית, האם אנחנו מחוברים לרגשות שלנו?
האם אנחנו מבטאים אותם בחופשיות? בבגרות?
מה קורה לנו כשאנחנו לא מאפשרים לעצמנו להרגיש?
בעולמנו הפנימי?
במציאות החיים?
אחת הבעיות היא שכאשר אנחנו לא מאפשרים לעצמנו להרגיש,
הרגש נתקע בתוכנו ותופס מקום.
מותר לי לכעוס, השאלה היא איך אני עושה את זה?
כמו אדם בוגר או כמו ילדה בת השלוש?
לאורך חיינו, למדנו פעמים רבות שלבטא רגשות
ובעיקר אלו שפחות נעימים לנו,
עשוי לדרדר אותנו לאמוציות.
באופן לא מודע, לימדנו את עצמנו
לא לבטאם, בעיקר אם הם "קשים".
וכשרגשות לא באים לידי ביטוי,
הם הופכים לאנרגיה שלילית,
שנתקעת בתוכנו ומסביבנו.
כשעצב נתקע הוא הופך למועקה.
כשכעס נתקע הוא הופך לזעם.
כשכאב נתקע הוא הופך לדיכאון.
כשפחד נתקע הוא הופך לחרדה.
זו הסיבה שפעמים רבות אנחנו לא מבינים
מה באמת מפחיד אותנו ולא יודעים לתת לזה שם.
כל אותם מצבים קשים נוצרו בעקבות
חוסר ביטוי לאותם רגשות טבעיים
של כעס, עצב, פחד או כאב.
עם הזמן, הם עלולים למרבה הצער,
להפוך לסימפטומים פיזיולוגיים בגוף.
הצורך שלנו להבין את עצמנו:
את הצרכים שלנו,
את התחושות והרגשות
הוא חשוב מאין כמותו.
כל רגש ומצב הוא גשר ושער
לאנרגיה גבוהה ואפשרות חדשה
שיכולה להיפתח עבורנו בחיים.
כאב הוא הזדמנות לאהבה.
פחד הוא שער לידע.
כעס הוא שער לחמלה.
חוסר ערך הוא שער לעוצמה.
שנאה היא שער לקבלה.
התמכרות היא הזדמנות למשמעות.
בלבול הוא שער לבהירות.
הדחקה היא שער לביטוי.
קנאה היא שער לאהבה.
שעמום הוא שער לשליחות.
אם נלמד להקשיב ולהבין את עצמנו כשלב ראשון,
אם נלמד לבטא את עצמנו באותנטיות כשלב שני,
נחסוך מעצמנו מצבים קשים והרבה עוגמת נפש בחיים.
אם נבין שכל רגש (צבע) ומצב הם שער למציאות חדשה,
תפתח בפנינו הזדמנות לחופש וברכה.
ימים של פריחה, לב-לוב וביטוי אותנטי.
