שני החלקים העיקריים של האדם
מכוונים אותו למקומות שונים.
כל אחד מושך לכיוון אחר,
אחד מניע לכיוון הנשמתי
והשני?
התמונה כאן למעלה מציגה 2 בני אדם.
הראשון מימין, עם דוגמת צבעים באדום וסגול,
הוא אדם שבע-רצון שמקרין אור לסביבתו.
לאדם זה יש "חץ" פנימי, עוצמתי וישר שמניע אותו קדימה.
הוא מונע על פי נתיב הנשמה.
השני משמאל, עם דוגמת צבעים בירוק וצהוב,
הוא אדם שאינו שבע-רצון והחץ שלו –
פעם ימינה, פעם ישר, פעם שמאלה,
פחות עוצמתי.
העיגולים מסביבו,
אלו הם החסמים שקיימים בו.
החלק הראשון דוחף קדימה
כי הוא יודע שהוא בא לעשות כאן "דבר מה"
והשני?
הפרדוקס הוא ששני החלקים שייכים לאותו אדם.
וההבדל בבני האדם –
למי הם נותנים את הכוח להוביל?
לאותו חלק גבוה או לחלק השני?
בשיטת אור נגוהות ניתן להגדיל את החלק שמניע קדימה,
על פי נתיב הנשמה,
על מנת שהמוביל בחלקים יהיה המאיר והמקדם
במקום העוצר והמשבש.
