לשמחה ולצחוק יש יכולת נפלאה לשחרר, לרכך ולרפא. בפורים אנו חוזרים אל הילדות הפנימית לשם תיקון הנפש, מתוך התחברות לתום ולשמחה של ילדות נשכחת, זמן בו לא עשינו חשבונות של "מה חושבים עלי" ו"איך אני נראית בעיני אחרים".
לעיתים בתחפושת של "מישהו אחר" קל לנו יותר ואנחנו מרשים לעצמנו לזרום ולהשתובב ולהיות יותר אנחנו עצמנו, ללא המסכות החיצוניות ששמנו על עצמנו לאורך השנים. "המישהו האחר הזה" הוא למעשה חלק בנו שאיננו נותנים לו מקום להתבטא ביום-יום ובחג פורים אנו מרשים לו להשתחרר ולצאת החוצה.
"חג פורים הוא זמן להיזכר שאנחנו מעבר למסך/מסיכה" אומרת וויט, "על מנת להוריד את המסיכה, נתבקשנו ללבוש תחפושת אחרת, מלשון חיפוש שיוביל אותנו אל החופש וברגע שנבין שאין מה לחפש בחוץ, נחווה חופש מבפנים. החוץ הוא בגד, קליפה וכשאנו מאמינים רק למה שאנו רואים בחוץ, אנו בוגדים (מלשון בגד) בחלק האותנטי, האלוהי שבתוכנו ולא מאפשרים לו לבוא לידי ביטוי בחיינו ולכן אנו חווים סבל".
אנשים רבים אינם זוכים בשמחה משום שהם מתייחסים אל החיים כמובנים מאליהם. זה נמשך כך, עד שהם כמעט מתים. אדם שעבר תאונת דרכים, לעולם לא יחזור לחיות כבעבר. כך גם מי שחלה בסרטן וזכה להבריא. אנשים אלו יסתובבו בכל מקום ויגידו לכולם: "כמה טוב לחיות! אני חי!" אנשים יביטו בם ויחשבו לעצמם, "הבנאדם השתגע, מה יש לו לשמוח כל כך, אפשר לחשוב שהוא זכה בפיס..." דוגמא זו ממחישה את נטיית הסביבה להשפיע על אותו חלק שבנו שכל כך מבקש להשתובב, לשמוח ולפרוץ מתוך הגבולות של "מה ראוי ומה מותר".
שמחה אינה מגיעה מעצמה, היא מצב פנימי שמתחיל בהלך המחשבה. יש אנשים שיש להם הכול והם עדיין אומללים וישנם שחיים באושר ובשמחה, גם כשלכאורה הם חסרי כל.
שמחה היא מצבו הטבעי של האדם. ילדים נמצאים במצב של שמחה רוב הזמן ונהנים מהחיים בצורה הפשוטה ביותר, אך אנו, המבוגרים, לומדים להיות אומללים עם השנים. הסיבות לשמחה לא נעלמו, אלו הן רק שכבות של הגנות שעוטפות אותנו ומכבידות עלינו. שכבות אלו אינן מאפשרות לנו להיות בפשטות מי שאנו, אותנטים, שמחים, אוהבים ושלווים, ואנו מאפשרים לאירועים ולשגרת החיים להעיק ולהוריד אותנו מטה, מטה.
אז מה טוב בשמחה? מחקרים מראים שאושר מתון או שמחה פנימית יכולים להגביר את הביצועים. שמחה משפרת את התחושות הפנימיות ואת חוויית שביעות הרצון. שמחה גורמת לנו לשקול בעיות מזוויות רבות יותר ולהגיע לפתרונות יצירתיים יותר. הסיבה לכך נעוצה כנראה בחומר כימי שמפריש המוח שלנו, הנקרא דופאמין, חומר שמאפשר לנו לראות את הדברים בפרספקטיבה שונה ומיטיבה. כשאנו שמחים, אנחנו פתוחים יותר לגיוון, להתנסויות חדשות ולגילויים חדשים, שיגרמו לנו להסתגל ולהתפתח.
שמחה מתאפשרת כשאנחנו מאפשרים לעצמנו להיות מי שאנחנו באמת, לפעול ממקום אותנטי, לחיות בחופש פנימי, להיות ולהביע את מי שאנו.
וכשאנו בשמחה, תאי הגוף שמחים, יש פחות כאבים ואנחנו מרגישים טוב, פשוט טוב והגוף והנפש שלנו אומרים לנו תודה!
מזה שנים רבות שאני רואה איך תדרים של צבעים משנים מצב תודעתי ומאפשרים לאנשים להיות יותר מי שהם, אותנטים ומשוחררים. קשת הצבעים היא קשת הרגשות ובאמצעות כוחם של הצבעים יש ביכולתנו לשחרר עצב, תסכול ופחד ולחזק את השמחה בחיינו.
באופן אישי, יחד עם יופיים וכוחם של הצבעים, גם מוזיקה ותנועה, טבע ומגע אנושי, מוסיפים שמחה לחיי. וכשאני שמחה אני ממש חשה שתאי הגוף שלי שמחים, אני חווה יותר השראה והתעלות רוחנית והגוף והנפש מדברים שפה של זרימה, קלות ואהבה.
במסע האישי שלנו כאן, על כל אחד ואחת מאיתנו לגלות מה מגביר בפנימיות שלו את תדר השמחה, לקחת אחריות ולהנגיש את המקום הזה בחיים, כדי שהשמחה לא תהיה רק בארוע משמח כמו חתונה או בריתה, אלא משהו שנחווה באופן מעשי בחיי היום-יום.
חג פורים שמח ומבדח, שמחה וצהלה בלב ובמעשה,
טליה לינור פלד
