מרבית בני האדם רוצים להצליח יותר בחייהם.
אחד רוצה להצליח יותר בעבודה, השני במימוש זוגיות טובה,
השלישי בהגשמת חלום ישן והרביעי בפעילות ספורטיבית
שמזמן הוא רצה.
מי שלא רוצה להצליח, שיקום!
גם אם חלקנו איננו מודים בדבר, עדיין אם נקשיב לקולות הפנימיים שלנו,
נזהה מפעם בפעם קול שהיה רוצה לצאת החוצה ולממש מתנה פנימית.
אז מה גורם לחלומות שלנו, חדשים כישנים, לישון?
לישון עד שהם מתיישנים, ולעיתים גם אנחנו איתם נרדמים לתמיד.
ישנן מספר סיבות, אדבר על המרכזית והחשובה מכל
והיא –בחירה וויתור.
בחירה - OK, אבל ויתור?
בשביל להצליח עלי לוותר?
כן, בשביל להצליח נדרש לבחור ונדרש לוותר.
בכל תחום שבו רוצים הצלחה, יש לוותר על משהו בתמורה.
מבחינה מעשית, עלינו לוותר על משאבים של זמן, כסף ואנרגיה
לטובת המטרה.
אם אני רוצה ליצור שינוי בתחום העיסוק, כנראה שיהיה עלי להשקיע משאבים
בהתפתחות אישית ולימודים ולוותר על מותרות.
אם אני רוצה לטפח את הזוגיות בשביל לייצר מחדש אינטימיות ואהבה,
ייתכן שיהיה עלי לוותר על חלק מהזמן שאני משקיעה באמהות או בעבודה.
הבעיה הראשונה שלנו כבני אנוש, בעיקר בעידן זה, עידן המשופע בכל כך הרבה
אפשרויות, היא שרובנו לא רוצים לוותר, אנחנו רוצים גם וגם וגם וגם.
לצורך הצלחה נדרש מיקוד ורצון כנה מתוך כמיהה ובחירה אמיתית.
ברמה הפנימית, הדבר מורכב בהרבה.
מדובר על וויתור והסכמה לצאת מאזורי נוחות המקבעים את חוסר ההצלחה.
יש לנו מגוון של דפוסים שמאחוריהם עומדות אמירות חזקות שלרב הן סמויות.
מדובר באמירות פנימיות הקשורות בחוסר מוכנות להתמודד עם הפחדים שלנו.
אנחנו לא מוכנים לוותר על אזור הנוחות כי באזור הנוחות שלנו אנחנו מוגנים
ואיננו צריכים להתמודד עם עשייה חדשה שאנחנו לא מכירים.
איננו צריכים להתמודד עם כישלון, אומץ, אסרטיביות, עימותים,
וגם לא עם מחשבות שאחרים חושבים או קולות שאחרים אומרים.
לפני שנים, כשהתחלתי ללוות אנשים להצלחה, בחרתי להעביר מסרים מול קבוצות
והדבר לא היה קל ופשוט עבורי. לעמוד מול קהל בשבילי היה אז להתמודד עם פחדים.
פחדתי ממה יחשבו עלי, פחדתי מביקורת וממה שיגידו, פחדתי שישאלו ושלא אדע.
לעמוד מול קהל ולהעביר הרצאות היה לעשות משהו חדש שלא היה טבעי לי,
חששתי מכישלון ומתחושת כיווץ לא נעימה.
מדוע אם כך בחרתי לעשות זאת?
כי ידעתי שחולשתי היא גם עוצמתי.
ידעתי שיש לי מתנה לתת לאנשים ולא אצליח להפיץ אותה מבלי שאעשה
בחירה וויתור.
אז על מה וויתרתי?
וויתרתי על מה שיחשבו ויאמרו, גם אם לעיתים היו חברים או משפחה שזה נשמע להם מוזר
ו"לא ריאלי".
וויתרתי על "המושלמת" שצריכה להיראות טוב ולדעת הכול
והסכמתי להיות במקום של חוסר וודאות,
הסכמתי להיות שלא במיטבי.
הרמות הפנימיות שלנו, הן אלו שמייצרות את "התירוצים" החיצוניים
(זה לא הזמן, זה יקר, אין לי כסף, אין לי זמן, זה רחוק, זה לא נוח, זה לא לגיל שלי,
בן הזוג שלי לא יתמוך ועוד ועוד ועוד).
מתוך ליווי של אנשים מזה זמן רב, למדתי לראות שלעיתים,
ככל שהאדם אינטליגנט, כך יש לו תירוצים חכמים ואינטליגנטים יותר
והוא לא רק "מרמה" את עצמו, אלא גם את סביבתו.
במו עיניי ראיתי אנשים אינטליגנטים שמצליחים "לרמות" אנשי מקצועי
אליהם הם הולכים, בכדי ליצור שינוי. המילה מרמה היא במירכאות,
מאחר ולרב הדבר נעשה שלא במודע כמובן.
אז איך מתמודדים עם הפחדים כדי לצאת מאזורי הנוחות
במטרה לברוא הצלחה?
הדבר הראשון והחשוב, הוא להסכים להיות כנה עם עצמי ולראות את האמת.
להכיר בעובדה שיש לי רצון ויחד עם זאת, אני רומס אותו ע"י סיפורים חכמים.
הרצון, יכול להיות קשור לעיתים, עם החלק הגבוה שלנו, הנשמה.
הקשיבו לרצון שלכם וחושו בפנים האם הוא קשור בחלק הזה שלכם.
ברצוני להביא את המאמר הנפלא הזה על בחירה וויתור של ש. מתוקי
מתוך "בנתיב העוצמה", (עם מספר תוספות שלי)
כשאני בוחר לאכול אני מוותר על הרעב,
,כשאני בוחר לשתות אני מוותר על הצמא
כשאני בוחר לאהוב אני מוותר על השנאה,
כשאני בוחר לסלוח, אני מוותר על הטינה,
כשאני בוחר ביכולת אני מוותר על מוגבלות,
כשאני נפגש אני מוותר על הגעגוע,
כשאני בקבלה אני מוותר על הכעס,
כשאני לוקח אחריות, אני מוותר על חוסר האונים ועל להיות קורבן.
כשאני בבחירה של שפע, אני מוותר על מודעות של חוסר,
כשאני מגלה אומץ, אני מוותר על הפחד,
כשאני זורם ומאפשר לדברים חדשים לקרות, אני מוותר על השליטה,
כשאני בוחר לומר לא (כשמשהו לא מתאים לי), אני אומר כן לרצונות שלי,
כשאני בוחר לעיתים להיות חלש, אני מוותר על הנוקשות שלי,
כשאני בוחר להיות באי-עשייה, אני מוותר על מרוץ החיים ומתחבר לעצמי,
כשאני בוחר באור אני מוותר על החושך.
כשאני בוחר בנכון לי באמת, אני מוותר על מה שאינו נכון לי.
לוותר זה לא נוח, זה נגד הטבע שלנו,
אך החיים מורכבים מבחירה וויתור.
יצירת חיים של אמת, שמחה והצלחה
באים ממקום של ויתור ובחירה חופשית.
טליה לינור פלד
